זכויות בדירה ע"פ הערת אזהרה כפופות לעיקול שקדם לה

א.         מהות הבקשה

בית המשפט התבקש לבטל את החלק הממוני שבהסכם הגירושין שנחתם בין המשיב 1 למשיבה 2 בהיותו חוזה למראית עין ואת הערת האזהרה שנרשמה מכוחו לטובת המשיבה 2 על זכויותיו של המשיב 1 בדירה שברחוב בלפור 115, בת ים, הידועה כגוש 7140 חלקה 110/26 (להלן: " הדירה").

לחילופין, התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו זכויות המשיבה 2 בדירה כפופות לזכויות המבקשת עפ"י עיקול זמני שהוטל על זכויות המשיב 1 בדירה, שנרשם אצל המשיבה 3 ביום 25.6.96 ואושר כעיקול קבוע ע"י בית המשפט ביום 3.3.04.

ב.         עובדות רלוונטיות

בין המבקשת למשיב 1 התנהלו הליכים משפטיים בת.א 48682/96 בגין תביעה כספית ע"ס של 345,987 ש"ח. ביום 24.6.96, במסגרת הליכים אלו (המ' 128791/96) הוטל עיקול זמני על זכויות המשיב 1 בדירה (ר' צו העיקול - נספח ג' לבקשה, ואישור רישום העיקול בלשכת רישום המקרקעין בחולון - נספח ה' לבקשה). במועד הטלת העיקול היו המשיב 1 והמשיבה 2 נשואים, והזכויות בדירה היו רשומות על שמם בחלקים שווים.

ביום 13.11.96 הורה בית המשפט על ביטול העיקול הזמני בהמ' 128791/96 (ר' נספח ז' לבקשה) ובהתאם להחלטה זו הוסר העיקול הזמני שהוטל על הדירה (ר' צו ביטול העיקול נספח יא' לבקשה). אלא שאז התברר, שביטול העיקול שנקבע בהליך זה הוא בעניינו של הנתבע 2 באותה תביעה - מר שמריהו עודד שבח ז"ל, אשר הגיש בקשה לבית המשפט לביטול צו העיקול שניתן נגדו (המשיב 1 בענייננו היה "הנתבע 1" בתביעה שם), והודעת מזכירות בית המשפט לפיה העיקול כנגד המשיב 1 הוסר, בטעות יסודה.

למבקשת נשלחה הודעה ממזכירות בית המשפט, בה נאמר כי עקב טעות סופר הוסר העיקול, וכי העיקול נשאר על כנו (ר' מוצג א'). ואולם, היא לא טרחה לבדוק שאכן הרישום הוסדר בלשכת רישום המקרקעין חולון (הנתבעת 3) והטעות תוקנה. מסתבר שהטעות לא תוקנה כך שלמעשה העיקול נמחק מרישומיה של המשיבה 3.

ביום 9.7.03 ניתן פס"ד לטובת המבקשת בתביעה הכספית שהתנהלה בינה לבין המשיב 1 (ר' נספח ח' לבקשה). סכום החוב עמד נכון ליום הסיכומים  ע"ס של 700,000 ש"ח (ר' סעיף 1.2 לסיכומי המבקשת). ביום 3.3.04 אישר בית המשפט את העיקולים הזמניים כנגד המשיב 1 והפך אותם לקבועים (ר' נספח ח' לבקשה).

ביום 16.9.03 חתמו המשיב 1 והמשיבה 2 על הסכם גירושין ועל הסכם ממון (נספח יב' לבקשה) אשר אושרו ביום שלמחרת ע"י ביה"ד הרבני האזורי בתל אביב (נספח יג' לבקשה). כמו כן, נרשמה במועד זה הערת אזהרה לטובתה של המשיבה 2 על זכויותיו של המשיב 1 בדירה.

בית המשפט (כב' השופט שילה) הורה ביום 15.11.04 על צירופו של המשיב 4 כמשיב בבקשה זו. בתגובתו, ציין המשיב 4 כי לטובתו רשומה משכנתא על הדירה נשוא הבקשה דנן, על פי הסכמי הלוואה שנערכו בין המשיב 4 לבין המשיבים 1 ו- 2. לטענתו של המשיב 4, המשיבים 1 ו-2 התחייבו לפי שטר המשכנתא (נספח ג' לתשובת המשיב 4) שלא למכור ולא להעניק לאדם כלשהו את הזכות בדירה, ללא הסכמתו מראש ובכתב, כלומר, בהעדר כל הסכמה של המשיב 4 המשיבים 1 ו- 2 לא היו ואינם זכאים להעביר את הזכויות בדירה בינם לבין עצמם.

המבקשת טוענת כי החלק הממוני שנכלל בהסכם הגירושין בין המשיבים 1 ו-2 הנו הסכם למראית עין שנועד להבריח את הרכוש השייך למשיב 1 ואשר בגינו ניתן עיקול לטובתה.

המשיבה 3 ציינה בתגובתה לבקשה, כי אין לה אינטרס או עמדה בבקשה דנן. עפ"י החלטת בית המשפט מיום 2.11.04 המשיבה 3 פטורה היתה מלהתייצב לדיונים.

לאור ניתוח העובדות לעיל, נראה כי השאלה הנכונה העומדת לדיון היא, האם ניתן ליתן פס"ד הצהרתי כמבוקש בעתירה.

ג.          הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות:

-          -          האם זכויותיה של המשיבה 2 בדירה כפופות לעיקול שניתן לטובת המבקשת?

-          -          האם הסכם הממון שנכלל בהסכם הגירושין בין המשיבים 1 ו-2 הנו הסכם למראית עין?

ד.         למי הזכויות בנכס

האם ניתן היה לעקל את דירת בני הזוג?